דוריאן גריי. 'תמונתו של דוריאן גריי' סקירה

בעיה זו קיימת בשני סוגי "בני האלמוות הקורפורלי", המצויים בספרות המודרנית: עם הסוג הראשון נמנים אלו הנדרשים להנציח לאינסוף את אלמותיותם, כמו ערפדים כדי לחדד את העניין, יש לחזור אל אחד ממשפטי ההקדמה ברומן: "האמנות משקפת את הצופה, לא את החיים
גריי מראה להלווארד את הדיוקן שצייר, שנראה עתה ומרושע עד מאוד, והלווארד, הרואה בהתכערות הדיוקן סימן להידרדרותו המוסרית של גריי, קורא לו לבקש מחילה מהאל ולשנות את מעשיו ואכן, "ברגע של משובה חיקה את נרקיס ונישק — או העמיד פנים שנישק — את השפתיים המצוירות שחייכו אליו עכשיו באכזריות כזו

תמונתו של דוריאן גריי

לרוב, משמש האלמוות את הדמות במרד כנגד כיליון המוות וחוקיות הטבע.

4
עצמך הלחנת האמנות ככלי להשגת נעורי נצח בתמונתו של דוריאן גריי
The Imaginary Realm of Dorian Gray: A Lacanian Analysis
תמונתו של דוריאן גריי
אם אינם מכירים את הניצחון, לפחות אין להם חלק גם בתבוסה
עצמך הלחנת האמנות ככלי להשגת נעורי נצח בתמונתו של דוריאן גריי
למעשה דוריאן מיטיב להתבונן בעצמו ובנפשו פנימה, אך נראה שאינו יכול להכיל דרישות פנימיות רבות כל כך, להבין ולהטמיע הכול ולהישאר שלם ומושלם
אני חסיד של עבודה בהנאה ובצחוק Yes, there is nothing in the whole world I would not give! אני גם בטוח שהמפגש הכמעט יומיומי עם נוער שלוקח חלק גדול בחיי בשנים האחרונות הוא עוד סיבה טובה לחזור אחורה לסיפורו המופתי של אוסקר ויילד ולחקור אותו מחדש"
לא רצח חברו הטוב הפריע לו, אלא החשש למראהו: "מותו של באזיל הולווארד נחשב לכלום בעיניו" בשונה מרסקולניקוב דוריאן לא עובר בסוף הדרך מהפך נפשי, והורג את עצמו מתוך אמונה שכך הוא "יהרוג את חיי הנשמה המפלצתיים האלה" עמ' 240

תמונתו של דוריאן גריי (סרט, 1913)

לדמות זו, במידה והיא משמרת את מצב התודעה האנושי שלה, יש יכולת לתווך בין הדרך הראשונה של האסימילציה לבין הדרך השנייה.

21
המקרה של דוריאן גריי: על חיי הנפש והנרקיסיזם של הדמויות...
העלילה של "דמותה של דוריאן גריי" , אם נראתה חוץ משנינותה ומכתביו של לורד הנרי רצינית, ולעתים אף קודרת
תמונתו של דוריאן גריי (סרט, 1913)
בניגוד לנינוחותו של לורד הנרי בנוגע לדרגתו, מתעוררת חרדתו של דוריאן לגבי טבעו היופי של יופיו כאויב האמיתי של העצמי של האדם
דוריאן גריי (2009)
דוריאן מודע למהומה זו, כפי שהוא מתבטא לאורך הספר: "כל אחד מאיתנו נושא בקרבו קורטוב מגן עדן וקורטוב מגיהנום" עמ' 177 ; "לרגע חש בחריפות את העונג הנורא של חיים כפולים" עמ' 194 ; "החיים האמיתיים הם תוהו ובוהו, אבל בדמיון יש משהו הגיוני להחריד